מענה הלכתי לשאלות
טל' 054-84-833-20

חיוב עשיית עירוב חצרות בבתי מלון, חדרי הארחה, צימרים, מתחמי נופש וכדומה

[vc_row][vc_column][vc_column_text]

חיוב עשיית עירוב חצרות בבתי מלון, חדרי הארחה, צימרים, מתחמי נופש וכדומה.

במקומות רבים יש צורך בעשיית "עירוב חצרות" במקומות הנופש למיניהם, ואם לא עושים עירוב בין המשפחות, נאסר לטלטל בכל הפרוזדורים והחצרות המשותפים.
היו אנשים שחשבו שאפשר להם להסתדר בלי לטלטל מחוץ לחדר, ואח"כ במשך השבת היו
להם כמה מצבים שלא יכלו להסתדר בלי להוציא מהחדר. לאחד כבה המזגן בחדר והמשכיר נתן לו לעבור לחדר אחר.
לשני לא היתה פלטה והניח את הסיר בפלטה שבפינת 
הפרוזדור יחד עם המשפחה השניה, ובשבת שם לב שאסור לו לקחת את הסיר לחדר, אלא צריך לעמוד שם ולאכול בלי צלחת. לכן כל אדם ידאג לזכות ולהניח עירוב במקום שנמצא.

באיזה מקרה לא צריך לעשות עירוב חצרות?
כאשר כל הנמצאים בשטח המעורב [הבנין / המתחם / היקף העירוב] אוכלים באותו
חדר, אין צורך להניח עוד פת, משום שגם בלי הפת כולם אוכלים בבית אחד.
אבל באופנים שיש שני חדרי אוכל או שמשפחה אחת או אדם אחד אוכל סעודות שבת
בחדרו הפרטי, חייבים לעשות עירוב. [ויש אומרים שכאשר יש תינוקות יונקים, מכיון
שהם מקבלים את מזונם בחדר הפרטי, נחשב לשתי מקומות אכילה וצריכים לעשות
עירוב. לכן בהרבה מקרים חייבים מן הדין בעירוב חצרות, בשביל להעביר בין חדרי
הצימרים.

כללים שאינם מתירים בהרבה מקרים
ישנם מספר כללים הלכתיים שאנשים מורים להתיר על פיהם, לומר שאין צורך בהנחת
פת לעירוב בכל מיני מקרים, ואינם מודעים לתנאים ההלכתיים האוסרים אותם.
א. "אורח אינו אוסר"
דין זה מתיר רק בתנאי שיש בתוך שטח העירוב / בתוך המתחם – בעל הבית [או דייר
אחר] קבוע שגר במקום לפחות 30 יום ברציפות, [שאז האורחים טפלים אליו]. אבל
כשכולם אורחים, האורחים אוסרים זה על זה מיד בשבת אחת (רמ"א סו"ס ש"ע).
לכן מתחם או בית מלון שמושכר למשפחות, ובדרך כלל בעל המקום לא גר בתוכו, וכן
העובדים אינם גרים במקום חודש שלם, לכן האורחים אוסרים זה על זה, וצריכים לעשות
עירוב חצרות.

לגבי בתי חולים או מלונות שיש בהם אנשים שנמצאים יותר משלושים יום, בדרך כלל
יש לפחות שניים כאלו, ושניים שאינם אורחים אוסרים זה על זה, וזה בפנ"ע סיבה שצריך
לעשות עירוב חצרות [ואם לא עשו עירוב, גם האורחים נאסרים לטלטל].
אם בעל הבית הוא גוי או מומר, צריכים לעשות עירוב חצרות [כי ישראלים אינם
נטפלים לגוי] (שעה"צ שם ס"ק ל"ו. חזו"א סי' צ' ס"ק ל"ד).
ב. "אין לאורחים בעלות כלשהי, הם לא משלמים, רק קיבלו רשות לשהות במקום" כיון שקיבלו רשות להיות לשבת, יש להם דין דיורים כאורחים, והם אוסרים כאשר כולם אורחים וכנ"ל (בה"ל סי' ש"ע ס"ח ד"ה אוסרים). ובגמ' מבואר שאפילו קבוצה שעצרו בשדה בבקעה, צריכים עירוב ביניהם ושכירות מהגוים שבקבוצה, למרות שאין להם שום זכות בקרקע.
ג. "בעל המקום יכוללסלק אותם, אולהעביר אותם מחדרלחדר"
גם באופנים שבעה"ב יכול לסלק את האורח מהמקום לגמרי, יש להצריך עירוב חצרות
(בה"ל סי' ש"ע ס"ח ד"ה אוסרים).
ד. "יש לבעה"ב תפיסת יד, כלים בתוך החדרים" דין זה מתיר רק כשבעה"ב נמצא במתחם, ורק כשהחפצים אינם עומדים לשימוש
האורחים. ובדרך כלל במלונות וחדרי אירוח בעה"ב לא נמצא באותו מתחם. וגם כל החפצים שבחדר מושכרים לאורחים.
ה. כל האוכל מגיע ממטבח אחד דין זה מתיר רק בתנאי שמשאיל להם את המקום, ולא באופן שמשכיר את המקום
(משנ"ב סי' ש"ע ס"ק ל"ג), ובתנאי נוסף שבעל הבית גר שם בשבת, [כי יסוד ההיתר ע"י
שטפלים לבעה"ב] (חכמת הלב).
לכן כששוכרים חדרים, לא שייך ההיתר הזה. וכן ברוב המקרים בעה"ב אינו גר בשבתות בשטח המתחם.

[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]